בוקר יום שישי בשבוע

אכלנו ארוחת בוקר אחרונה וניפרדנו מהרברט וכששילמנו לו הוא אמר שחסרים לו 20 יורו והמחיר הוא 120 יורו לשני הזוגות. נידהמנו מזה ולא הסכמנו לשלם יותר ממה שסוכם.

נסענו לאחר ששילמנו למרים 100 יורו כפי שסוכם, היתקדמנו לכיוון בית מלון במינכן MUOVENPICK  שחיים למזלינו הזמין עוד בארץ לילה שלפני הטיסה הוא התעקש שיהיה מלון קרוב לשדה תעופה. במחיר של 52 יורו ללא ארוחת בוקר כי ידענו שנצא מאוד מוקדם בבוקר לשדה. החדר שקיבלנו היה מדהים, יפה מאובזר בטוב טעם עם קפה בחדר ומנורת שיזוף באמבטיה. הכיור היה מופרד מחדר אמבטיה וזה היה ממש נחמד. היינו עייפים מאוד אך בכל זאת היה מוקדם ורצינו לנסוע לקניות. שאלנו את הדיילת איפה יש מול קרוב והיא הנחתה אותנו לכיוון המול. היא הייתה אישה מאוד יפה ונחמדה. נסענו כשעה במבול חזק כל כך, היה חושך בשעה 15:00 כמו בלילה, ענן מאוד שחור כיסה את העיר כולה ולא ראינו כלום ממטר.

לאחר התברברות קלה מצאנו את המול, החנינו בחניה של המול והלכנו לקניות. הרבה לא קנינו אבל יין טוב ושוקולדים קנינו.

מאיר ומלי קנו לילדים קצת מתנות, אכלנו במול שתינו קפה עם עוגה וחזרנו לרכב. כאשר רצינו לצאת עם הרכב מכונת הכרטיס של החנייה בלעה לנו את הכרטיס ולא יכולנו לצאת עם הרכב. צילצלנו מתוך המכונה לאחראי על החנייה שלא דיבר אנגלית ניסינו להסביר לו שאנחנו לא יכולים לצאת עם הרכב כי הכרטיס נבלע לנו במכונה. בסוף הלכנו מאיר ובלה למול חזרה לחפש את אנשי ביטחון ומלי וחיים נשארו ליד הרכב.

מצאנו את משרד החנייה אבל לא היה שם איש ומאיר ראה את מלי בטלוויזיה של מעגל סגור במשרד. חיכינו כמה דקות ואז חיים שלח הודעת SMS שהם יצאו עם הרכב ובידיוק ברגע זה הגיע בחור למשרדי החנייה והבנו שהוא זה שפתח להם את המחסום.

נסענו חזרה למלון, עברנו בסופר והתארגנו עם ארוחת ערב ובוקר קלה של לחמניות עם גבינה. בדקנו באינטרנט את שעת הטיסה חזרה וראינו שהיא נדחתה כך שיש לנו זמן לישון מעט בבוקר.

בערב מאיר, מלי וחיים ניפגשו בחדר ובלה לאחר מקלחת טובה הלכה לישון. מאיר וחיים ירדו לשתות קצת בירה ועשו לחיים לכבוד הטיול הנפלא שניגמר.

בוקר יום שבת

ארוחת בוקר קלה עם קרואסונים ללא ריבה טובים בטעם חמאה טובה שמאיר הביא מהמאפייה. (לפנק, לפנק...)

הגענו לשדה עברנו את בדיקת ביטחון וכירטוס והלכנו לשתות קפה בקפיטריה. בינתיים מחכים לטיסה.

המשכנו עוד לכיוון זלצבורג וכפר וורפן WERFEN שם יש מערת קרח אותה רצינו לבקר. בדרך גילינו כי יש עוד המשך לכביש כלפי מעלה וראינו כי חייבים לעלות למעלה, נסענו במנהרה שהיציאה ממנה נראתה כמו עליה לשמיים לענן.

עלינו לגובה של 2571 מטר בתוך ענן והחל לרדת גשם קל ועל פי תחושה על הלחיים הרגשנו שעוד מעט יורד שלג.

ירדנו חזרה את כל הירידה וראינו שתי מכוניות שנשרפו להם הבלמים ולאורך כל הדרך היו שלטי אזהרה לגבי הבלמים, כפי הניראה הרבה נהגים מאבדים שם את בלמים כי הם נשחקים מהירידה הטלולה.

הגענו לעיירה וורפן מצאנו צימר כמו שרצינו עם מטבח ובעלי בית נחמדים HERBERT &   MARIAבמחיר 50 יורו עם ארוחת בוקר.

נסענו לסופר במרכז העיר שכולו רחוב אחד קטן עם בית קפה אחד חנות או שתיים וסופר קטן.

עשינו קניות קלות לארוחת ערב וצהריים של למחרת.

בחדר היו שטיחים מקיר לקיר וזה קצת הפריע לי, גם בחדר אמבטיה היו שטיחים בחדר של חיים ובלה. הזבובים המטרידים הפריעו לנו לישון ומאיר יצא לציד של זבובים ממש מתחרה של ברק אובמה.

בבוקר של יום חמישי בשבוע

יצאנו מוקדם לכיוון מערת הקרח הגדולה באירופה ב-WERFEN 

החוויה של מערת הקרח החלה בעליה רגלית תלולה של 20 דקות שבקושי התגברנו עליה ואחר כך עליה של 3 דקות ברכבל תלול מאוד על צלע ההר ושוב 20 דקות הליכה בעליה תלולה רגלית לאט לאט התחלנו להיתפשט כי היה חם מאוד והזענו כי היינו לבושים היטב למערה (כולל גטקס)

יחד איתנו היגיעה קבוצת ילדים תלמידים בגיל 12 בערך עם מורתם ועוד קבוצת תיירים שגם הם רצו סיור מודרך באנגלית. חיכינו כ- 20 דקות ליד פתח המערה כדי להיתקרר קצת ולהירגע מהעליה התלבשנו והמדריך קרא לנו להיכנס למערה והזהיר מפני הרוח החזקה מאוד שנושבת בשני מטרים ראשונים בכניסה.

חילקו לנו עששיות בפתח הכניסה למערה והיה להם ריח מאוד מסריח של חומר דליק רע.

המדריך הדליק כל פעם סרט מגנזיום כדי להאיר את דרך שהייתה בחושך כמעט מוחלט וכולה ממדרגות עץ. 700 מדרגות לכיוון אחד בעלייה ו- 700 מדרגות חזרה בירידה. מזל שהיה מעקה מתכת ושהיו לנו כפפות כדי להחזיק במעקה. חלק מהזמן חיים הוביל את הקבוצה לבקשת המדריך שהלך הצידה להאיר איזה קרחון שזהר באור תכלת מיוחד במינו.

המראות היו מדהימים של קרח שנוצר מלחות שמביאה איתה הרוח פנימה ופיסול טבעי של קרח במערה. לפעמים המדריך הצית להבה של מגנזיום מתוך הקרח וזה היה מראה מהמם כל הקירות של המערה נצצו מגבישי הקרח כמו יהלומים...

אורך המערה כולה היה  42 ק"מ אבל התיירים מורשים לטייל רק בקילומטר הראשון ורק הוא מצופה קרח.

למחרת היום הראה לנו הרברט בעיתון כתבה מאותו בוקר כי המערה הוכרזה כאחד מפלאי התבל...

לאחר המערה ירדנו לצימר לארוחה קלה ומנוחה קצרה כי רצינו ללכת לראות את הטירה והנשרים בטירה.

חיים החליט לוותר כי היה מותש, אז הלכנו מאיר מלי ובלה לטירה, ידענו שההליכה לא קשה כי יש רכבל שמעלה לטירה אז לא צריך להיתאמץ כי היינו גמורים מהעלייה למערת הקרח אבל כשהגענו לקופת הטירה אמרו לנו שהרכבל לא תקין וצריך לעלות ברגל עלייה של 20 דקות. הלכנו לכיוון הטירה ירד גשם קל ונעים בין העצים לא הורגש כלל. בטירה ישבנו עם כל התיירים על ספסלי העץ והיסתכלנו על היער הניפרש מולנו וחיכינו שיבואו הנשרים. בשלב כלשהו החלו לנגן מנגינה עתיקה של חצוצרות בטירה וחשבנו שהנשרים מאולפים לבוא לטירה עם המנגינה כי אמרו לנו שהם באים בדיוק בשעה 15:15

מהר מאוד ראינו אנשים לבושים על פי המסורת של המאה ה-15 שיצאו מתוך הטירה עם מגפיים וכובע עם נוצה וכפפת עור על יד שמאל ועוד..

הם הוציאו עופות מאולפים מתוך הטירה, תחילה ינשוף שתפש אוכל באוויר עשה סיבוב וחזר למאלף. כך יצאו אחד אחרי השני נצים, נשרים ומלי הנהיגה את מחיאות הכפיים שהיגיעו למאלפים וגם לעופות על המופע שעשו!

אחר כך חזרנו לצימר לארוחת ערב קלה ונסענו לזלצבורג כהיתלבשנו יפה. מאיר ומלי נראו מהמם, מאיר בחליפה ומלי לבושה באלגנטיות בחליפת נשים שחורה.הלכנו לקפה וקניות. בזלצבורג גילינו שהחנויות ניסגרות מאוד מוקדם כבר ב- 19:00 לא היו חנויות ובתי קפה פתוחים. התפצלנו לטיול זוגי בעיר, אכלנו גלידה ונקניקיה, עשינו סיבוב בעיר העתיקה להיזכר במראות שזכרנו אך העיר שזכרנו אותה כמקושטת לקריסטמס ומדהימה ניראתה הפעם פשוטה ואפורה. ניפגשנו שוב שני הזוגות יחד והתחלנו לחפש בית קפה פתוח. מצאנו קפה כזה ואכלנו טארט סאכר ועוגת דובדבנים (קפולטי) חמה וטעימה מאוד.

הקפוצ'ינו היה טוב, נהנינו וחזרנו חזרה לצימר

ביום הבוקר של יום שישי לטיול ( יום שני לשבוע)

אחרי שאכלנו ארוחת בוקר קונטטינטלית ביותר שכללה יוגורט בטעמים, קורנפלקס, ריבה, צנימים בשקית וקרואסון בשקית וגם קפה קפוצ'ינו מעולה, נסענו לכיוון ונציה VENEZIA , היה פקק בדרך ואז נסענו בכביש עוקף דרך כפרים על אגם ואז עלינו על האוטוסטרדה ותוך שעה וחצי הגענו לונציה.

הגענו לונציה לחניון של שייט לוונציה והמחיר היה 8 יורו לחנייה ו-12 יורו לשייט אז החלטנו ללכת לאוטובוס, נסענו לכיוון העיירה, לא קנינו כרטיס לאוטובוס מראש כי לא ידענו שכך זה מקובל כשעלינו לאוטובוס קו 56 אמר לנו הנהג שהוא לא מוכר כרטיסים וכך הגענו חינם לונציה שפגשה אותנו במזג אוויר חם ולח מאוד.

בעיר הסתובבנו בין הרחובות הצרים והגשרים האין סופיים מעל התעלות. קנינו מסכה לפורים סגנון ונציאני ומלי בכתה בגלל צ'יפ שהיה במצב לא טוב כי השכנה חני פגעה בו ביום הראשון לנסיעה שלנו לחו"ל.

בהליכה לכיוון כיכר מרקו הקדוש SANT MARCO  (על שם מרקו פולו) שחיים התעקש למזלנו להגיע לשם, הרגשנו שהרגליים בוערות לנו בתוך הנעליים אז החלטנו ללכת לקו המים של התעלה הראשית GRAND CANAL  ועלינו על אוטובוס תעלה והגענו לסן מרקו במחיר של 6.5 יורו לאדם. כאשר ירדנו בכיכר נפעמנו מהיופי המהמם של הכיכר והארמונות וקטדרלה שנשקפו עלינו.

ישבנו בבית קפה בכיכר שמענו מוזיקה של להקה מנגנת שירים יפים ואז ראינו את מחיר כוס התה שהיה 9.8 יורו החלטנו לוותר על התה וללכת לכיוון התעלה.

הצטלמנו מול כל הבניינים היפים שיבחנו את חיים על התעקשותו שהביא אותנו לכיכר המדהימה ניכנסנו לחנות זכוכית מורנו ונפעמנו מהיופי של אומנות העבודה בזכוכית ומהמחירים של 75000 יורו לפסלון.

בטיול שלנו בכיכר סן מרקו ראינו כי בונים במה ושלטים שמודיעים על כך שיוקו אונו מופיעה בידיוק היום.

הלכנו לאוטובוס תעלה שלנו וחזרנו עייפים אך מרוצים לאוטבוס שהביא אותנו לאוטו שלא היינו בטוחים כלל שהוא עוד שם כי החננו באזור מפוקפק.

ראינו מלון בצד הדרך מול החנייה וכיוון שהיינו גמורים מההליכה בעיר הרגשנו שאנחנו לא יכולים להמשיך בנהיגה בדקנו מחיר של חדר במלון ואמרו לנו שזה שני חדרים אחרונים במחיר של 70 יורו ללא ארוחת בוקר. הבחור בקבלה היה נחמד איתנו ואנחנו שאלנו אותו האם ALBERGO  זאת רשת מאוד ידועה באיטליה הוא צחק מאוד ואמר לנו ש- ALBERGO באיטלקית זה אומר " "מלון" צחקנו מאוד ואמרנו שלא נספר לאף אחד...

הבחור אמר לנו שיש אינטרנט במלון ושמחנו מאוד כי רצינו סוף סוף לראות את הילדים בסקייפ אבל רק דיברנו עם אלונה והילדים של מלי ומאיר לא היו בבית.

בערב מאיר הלך לקנות כרטיסים לאוטובס כדי שנראה את העיר בלילה. פתאום הוא גילה שהארנק שלו נעלם ובו 950 יורו. לאחר דפיקות לב רבות נמצא הארנק בכיס במקום המיועד כי הוא לא הרגיש את הארנק קודם לכן.

 נסענו שוב לונציה באוטובוס במחיר כרטיס של -1 יורו כדי להיתרשם מהעיר בלילה. בעיר החל לרדת גשם עדין אך זה הבריח את כל הגונדוליירים ולא ראינו אף גונדולה בתעלה. הבנים החליטו להפתיע אותנו בשייט בגונדולה כשהגשם פסק ואז ראינו גונדולייר מגיע לצד שלנו של תעלה שאלנו למחיר והוא אמר 100 יורו לסיבוב קצר של 100 מטר בתעלה. לא רצינו לעשות שייט במחיר זה עמדנו בצד לדבר על כדאיות הדבר והחלטנו לוותר לאור המצב, אז הגיע לפתע גונדולייר צעיר ,חתיך, גבוה בלונדיני עם עיניים כחולות ואמר שהוא מוכן לעשות לנו סיבוב גדול יותר במחיר מבצע של 80 יורו.

אמרנו שזה בסדר והוא לקח אותנו לסיבוב רומנטי בתעלה לאחר ששם כובע ועזר לנו באלגנטיות רבה לעלות על גונדולה מתנדנדת, היינו הגונדולה היחידה בכל העיר. שאלנו את שמעון (כך קראו לגונדולייר שלנו) שאלות רבות אך הוא דיבר אנגלית קלוקלת ולא תמיד הבין מה שואלים אותו, הוא אמר שלא היה תלמיד טוב בבית הספר ולכן לא דובר אנגלית היטב.

בזמן השייט מאיר שר לנו שיר "או סולו מיו" אבל זה היה קצר מדיי.

השייט ניגמר מהר מאוד (הצתלמנו עם שמעון בשביל ציפי...), ראינו כי המים של התעלה חודרים לתוך הבתים והריח היה מסריח.

צחקנו על כך שמאיר וחיים מקנאים בשמעון אז הצטלמנו עם שמעון וניפרדנו ממנו כי חברתו חיכתה לו ברציף ונתנה לו נשיקה, הלכנו לחדר במלון ALBERGO בלב שבור.

היום השביעי לטיול (יום שלישי, ה- 30 לחודש יוני)

קפה במלון בוונציה, נסענו לסופר מקומי שנמצא במרכז הקניות וריח של פירות הים הגעיל את חיים שכמעט הקיא. עשינו קניות לארוחת הבוקר וסנדביצ'ים של צהריים. אכלנו בחורשה בצד הדרך, קפה על גזייה, צלחת ירקות, סנדביצ'ים, מעדנים, קרואסונים ומה לא...

נסיעה דרך כפרים לקורטינה CORTINA, הייתה יפה מאוד, הכל ירוק, עמקים והרים עם פרות ומדשאות ענק אגמים ומפלים עד אין ספור. חיפשנו צימר בעיירה עצמה אך בצימר שמצא חן ביעינו היה רק חדר אחד פנוי ולכן המשכנו לעיירה הסמוכה בדרך יפהפיה הצימרים היו יקרים עד שגענו לאזור יפה עם אגם ומלון על הדרך, שאלנו את הפקידה על חדרים כפולים והיא אמרה שהבוס איננו שנחזור ב-19 בערב.

ירדנו לאגם וראינו כי הוא מקסים וחשבנו לחזור ולטייל שם. המשכנו לעיירה הסמוכה טובלאך TOBLACH ראינו שלט של דירות צימר פיספסנו אותו וחזרנו אליו, שם אשה חמוצת פנים עם רולים בשיער אמרה שיש דירה עם מטבח פנויה ושאלנו אם יש שתי דירות והיא אמרה שכן הראתה לנו את הדירות שמצאו חן בעינינו נראו חדשות לגמרי עם מטבח חדיש, כלים מצעי סאטן, הכל מושלם בתוך יער ירוק במחיר של 45 יורו לדירה. שמחנו על המציאה שאלנו אותה מספר פעמים אם המחיר לדירה או לאדם והיא אישרה לנו את המחיר. העלינו את הדברים ונסענו לאגם. טיילנו בטבע המדהים לאורך הנהר, ראינו דייגים מוצאים דגים מהאגם, ציפורים וברבור עצבני שניסה והצליח לפתוח לי את השרוכים.

פארק השעשועים של הילדים היה מדהים כי ראינו שם איך מלמדים ילדים להבדיל בין פטריות רעילות לפטריות אכילות ואיך לזהות בעלי חיים על פי הסימנים של אצטרובלים אכולים.

הלכנו לעיירה לראות את המבנה היפה של אכסניית נוער, הצטלמנו.

ארוחת ערב, מלאה וחמה בחדר  ( פסטה, מרק, סלט, יין, לחם, תה פיצוחים ועוגיות)

בבוקר מאיר עשה הליכה הכיר את העיירה וכהרגלו הביא לנו קרואסונים טריים לקפה של הבוקר.

 בוקר יום רביעי בשבוע והתשיעי לטיול שלנו ( ה-30 ליוני)

ניפרדנו מבעלת הבית לאחר ששתינו קפה והכנו צידה לדרך, יצאנו לכיוון האינפורמיישן ןמזלנו הפקידה הסבירה לנו על הדרך היפה GROSSKLOCHKEN הדרך הייתה מדהימה ביופיה וטיפסנו לגובה של 2300 מטר בערך וראינו שם המוני תיירים מקומיים ומעט תיירים זרים עיברית לא שמענו כלל.

המשכנו בנסיעה על הכביש היפה ובדרך עשינו פיקניק על גג העולם בין העננים ליד נחל קטן היה קר וייפהפה. ראינו הרבה אופנועים בדרך לבושים על פי קוד לבוש של בגד עור שחור....

מצאנו שלט של AGRETURISMO שאומר שיש חווה שמשכירה חדרים נסענו לשם ולהפתעתינו גילינו חווה יפה עם מבנה יפהפה ואמרו לנו שיש רק חדר אחד פנוי...

בעל המקום איטלקי מאוד אינטלגנטי FABIO דובר אנגלית ניסה בכל כוחותיו לעזור לנו והפנה אותנו אל חווה של חברו הטוב לא רחוק ממנו רק מספר קילומטרים... הוא ווידא שיש לחברו שני חדרים פנויים

נסענו מהר לכיוון החווה השניה ולא רחוק ממנה גילינו כי הכביש היחיד המוביל אל החווה סגור לרגל עבודות...

ניסינו לחפש כביש עוקף אך בעל פיצריה מקומי ששאלנו אותו איך מגיעים אמר לנו כי אין אפשרות אחרת פרט ללחזור חזרה לאגם ולעלות בדרך אחרת. אפשרות זו הייתה ארוכה וכבר חששנו שלא נימצא את החווה.

בדרך לשם ראינו שלט של מלון שלושה כוכבים VITORIA החלטנו לשאול כי לא היה לנו מה להפסיד ולהפתעתינו אמרו לנו שיש שני חדרים פנויים ביקשנו לראות את החדרים וראינו כי הם סבירים במחיר של 60 יורו לחדר עם ארוחת בוקר.

במלון זה ראינו את המאמא האיטלקיה אשר מחזיקה את המלון ובעלה קשה היום שבקושי עמד על רגליו בסוף יום זה, אמנם במלון הייתה חגיגת יום הולדת אבל החיים הקשים של הזוג ניראו לא רק בגלל החגיגה. שלושת בנותיהם של הזוג יפיפיות איטלקיות בהירות שיער עובדות עם מאמא במלון הם סיימו את יום העבודה שלהן בשעה 11 ורק אז הלכו הבייתה לילד ולבעל.

רצינו לאכול פיצה של מאמא ושאלנו אותה אם יש אפשרות כזו היא זרקה עלינו מבט עייף ואמרה שתשאל את בעלה לאחר דקה חזרה עם תשובה שזה בסדר.

ישבנו לאכול פיצה טעימה ביותר עם בצק דק וקריספי שזה עתה נאפה כשישלמנו על הפיצה ראינו שחייבו אותנו ב-6 יורו נוספים שלא הבנו מה זה ואז הסבירה לנו מאמא שזה עבור הכלים, אחר כך עלינו לחדרים לישון.

ביום החמישי

בבוקר הלכנו לאכול ארוחת בוקר ומאיר ביקש שתוגש למרפסת של המלון בקומה ה-2 TERRASSA הבנות של מאמא לא ממש אהבו את זה אבל הביאו לנו את הארוחה שכללה חמאה, לחם לבן פרוס עם קרום קריספי (טעים) ריבה ושני קרואסונים, תה וקפה טעים מאוד. שני קפה נוספים שהזמנו בסוף שילמנו עליהם תוספת של 1,20 יורו לכוס אבל היה שווה.

נסענו שעות על שפת האגם והנוף היה מרהיב של מים שקטים והרים מכוסי צמחייה ירוקה שנראים לנו איתניים ניכנסים לתוך המים.

נסענו לכיוון אגם GARDA בכבישים ציוריים של הרים עצומים וירוקים היגענו לעיירה בשם APRICA ולהפתעתינו גילינו שיש שם תחרות רוכבי אופניים, ממש הרגשנו כמו בערוץ הספורט, היו שם מצלמות טלוויזיה ושדרנים ודוכן מנצחים ראינו את חלוקת המדליות ותותח שירה קונפטי לבן ומוזהב על המנצחים היה ממש מרשים. נהיינו רעבים וחיפשנו מקום לשבת לאכול אולי איזו מסעדה אבל לרוע המזל זה היה יום ראשון SUNDAY וגם שעת הסייסטה שלהם אז בכל מקום שראינו אנשים יושבים סביב שולחנות עצרנו לשאול אם המסעדה פתוחה וכולם אמרו לנו שעכשיו סגור ורק על הבר פתוח והמסעדה תיפתח רק בשעה 19.00 בערב. כבר היינו ממש רעבים היה ארבע בצהריים ואין מסעדה פתוחה באופק אז ראינו מאפייה קטנה על הדרך שם שוב נאלצנו לאכול אוכל יבש של פוקצ'ה וסופגניה ולשתות קפה לא ממש טעים של NESTEA ממכונה. אבל לפחות הרגענו מעט את בטן והמשכנו לנסוע תוך פיתולים קשים עם אופנוענים משוגעים שעוקפים במקומות הכי לא צפויים וצפופים מאוד כשמצד אחד תהום ומצד שני צוק של הר ותוך כדי הפיתול בכלל לא רואים שני מטר מקדימה האם יש מכונית שבאה ממול...

באיזשהו שלב ראינו כי אנחנו ניכנסים לפקק עצום והתנועה לא זזה, השעה הייתה בערך שש בערב, ניסינו לברוח מהפקק דרך עיירה צדדית אך גם שם תפס אותנו פקק דומה..

חיים הציע שנחפש לינה בעיירה זו כי חבל על הזמן לעמוד בפקק, ניסינו כמה בתי מלון וגם B ללא הצלחה או יקר מאוד או לא ענו כלל לצלצול בדלת.

שאלנו אנשים ברחוב הם לא דוברי שפות זרות כלל וכלל אך בכל זאת הצלחנו להבין כמה מילים,

שלחו אותנו לרחוב קרוב ואמרו לשאול שם ואכן להפתעתינו גילינו מלון עם מסעדה צמודה מלון חמוד מאוד ביקשנו לראות את החדרים שהיו מהממים בעיצובם בטוב טעם כל פרט ופרט וגם המחיר היה סביר... 70 יורו לינה עם ארוחת בוקר ו-90 יורו עם ארוחת ערב בנוסף.

היינו עייפים ורעבים וממש שמחנו על המציאה ולקחנו לילה של שתי ארוחות וזאת הייתה הפתעה מדהימה כי המסעדה הייתה שיקית עם אוכל מדהים ויין (ליטרו יין אדום) וקינוח אכלנו פאי לימון ופאי אגוזים וקפה טעים מאוד ומאיר אכל דג טונה עם צ'יפס וסלט והיה לו טעים מאוד.

אנחנו אכלנו בקר צלוי עם צ'יפס וסלט ולפני הכל מרק מינסטרונה טעים וחם.

להפתעתינו גילינו שבמסעדה באותו ערב יש ערב קריוקי עם זמר מקומי וזאת כבר הייתה ממש חגיגה כי מאיר הזמין את השיר: אני הולך הבייתה... ושר בעיברית לכולם היתפוצצנו מצחוק!!!

בערב הלכנו לטייל קצת בעיירה ולראות חלונות ראווה יפים. בדרך מלי שמעה רחשים מתוך החושך של הפרק שהיה נמוך יותר מהמדרכה ואז ראינו שני צבאים מתוך החושך מסתכלים עלינו, זאת הייתה חוויה מדהימה.

בערב לאחר ארוחת הערב מאיר הלך לישון ומלי חיים ובלה הלכו לשתות בירה וקפה בבית הקפה של פיה שם פתרנו סודוקו שגם טעינו בו. כשביקשנו חשבון אמרה לנו פיה שהקפה והבירה על חשבון הבית לכבוד יום הולדתה ה- 60 והראתה לנו סיכה על הבגד שם היה כתוב שהיא אכן בת 60 והילדים שלה הם אלא שראינו בבית הקפה. הודינו לה מאוד ולמחרת הבאנו לה פרח מחנות הפרחים. ארוחת בוקר של פיה הייתה קונטיננטלית ביותר  קיבלנו לחם פרוס עם קרום קריספי, גבינה יבשה קרואסונים ריבה דבש תה וקפה היא הביאה לנו גם שוקולד קטן לפנק אותנו, היצטלמנו עם פיה ונסענו לאחר שהכננו סנדביצים לדרך, מאיר ראה ברושור של חמישים אחוז הנחה לרכבל של הכפר ושילמנו מחיר מדהים של 20 פרנק שהעלה אותנו לגובה של 2050 מטר.

היינו בטיול פרטי ברכבל כי חוץ מאיתנו לא היה אף לא אחד. באמצע ההר עברנו לרכבל פתוח שמלי פחדה לעלות עליו ללא סגירה.

בדרך לפיסגה שמענו קול פעמונים רבים וראינו שהפרות רועות בהרים הגבוהים הן היו מאוד יפות ומטופחות. העננים הגיעו עד אלינו אז לאחר טיול בהר חזרנו חזרה לרכבל והחל לרדת גשם מבול בדיוק כשניכנסנו לרכבל האוטובוס.

לאחר החוויה המדהימה של הרכבל נסענו לאינטרלאקן , ראינו אגמים בצבע טורקיז, נהר ומפלים רבים לאורך כל הדרך. באינטרלאקן על הנהר בצבע טורקיז אכלנו את הלחמניות שהכנו.

לאחר אינטרלאקן נסענו לכיוןן מפלי טימברלאק המדהימים. מלי ומאיר החליטו לנוח באוטו ולא באו למפלים. בלה וחיים עלו למפלים והחוויה הייתה מדהימה זה מה שבאמת ניקרא מפל מים.

המים חצבו בהר מנהרות ספירליות ונפלו מגובה רב תוך כדי סחרור על הסלעים הרעש והרסס של המים רמזו על העוצמה של המפל.

לאחר החוויה הזאת נסענו דרך קניון ארא בין האלפים היפים והיה נוף מהמם של פסגות הרים מושלגים סלעים בצבעים של ירוק שחור רטוב וחום ולבן של שלג היה מדהים! הנסיעה הייתה חוויה מדהימה. ראינו סכרים גדולים שיוצרים אגמים מלאכותיים בצבע טורקיז, נגענו בשלג ולא האמנו שעכשיו בארץ יוני וחם מאוד.

בדרך התחלנו להרגיש עייפות ורצינו לחפש לינה ניכנסנו לעיר  אולריכן Ulrichen    שם מצאנו צימר במחיר של 60 פרנק לזוג אבל ללא שירותים בחדר אלא רק במיסדרון. בצימר פגשנו שני גברים מגרמניה שהיו שותפים שלנו לשירותים ומטבח.

הכנו ארוחת ערב טובה ארוחת שבת ומאיר בירך על היין והכי חשוב עשינו כביסה בחדר הכביסה של הצימר. תמורת 5 פרנק נתנה לנו בעלת הצימר רשות לכבס ולייבש בחדר כביסה. עד שהבנו את התוכניות כביסה אז גם לא היינו מרוצות מתוצאות הייבוש שנימשך אל תוך הלילה.. מדרגות העץ החורקות מנעו ממלי לבדוק את המייבש השלישי ששמנו כי הכביסה כל פעם יצאה לחה.

זוג הגרמנים עובדים זרים בשוויץ ממש הרגישו לא נעים שהם מפריעים לנו אבל למעשה זה היה בידיוק ההפך  אנחנו הפרענו להם. הריח של התבשילים שלנו היה שונה מריח התבשילים שלהם במקרר הקטן במטבח

ביום הרביעי לטיול

את ארוחת הבוקר עשינו על הנהר היפהפה שעובר בעיירה ULRICHEN ליד ההרים הירוקים כשעננים נמוכים מאוד עוברים לנו מעל הראש. הטבע המדהים של האלפים לא ניתן לתיאור ויכולנו לשבת על ספסל העץ ליד אפיק הנחל לפטפט לאכול ולשתות עד בלי סוף.כששתינו את התה גילינו שהסוכר שקנינו הוא סוכר פירות עם מלח לימון ופקטין והתה שלנו יצא כבר בטעם לימון מה שאנחנו לא כל כך אוהבים ומלי נאלצה לשפוך את קפה בפעם השנייה כי לאחר שבפעם הראשונה גילינו שהחלב מקולקל אז בפעם השניה הסוכר לימון קילקל את הטעם.

לאחר שסיימנו לאכול ולהיצטלם נסענו לאגם LUGANO בדרום שוויץ, טיילנו על הטיילת ראינו מדרחוב יפהפה עם דוכנים של ענתיקות שם קניתי לאייל וסתו את תיבת הנגינה.

ישבנו בבית קפה עם בריזה טובה מהאגם, קפה לא היה להם כי המכונה התקלקלה אז הזמנו קולה ובירה עם עוגות אופייניות לשוויץ שלא היו לנו כל כך טעימות אבל הפאי שזיפים היה מוצלח ואת עוגת היער השחור ביקשנו לארוז לדרך בידיוק בזמן כי טיפטף מלמעלה על השולחן שלנו.

כעסתי קצת כי רציתי לראות את עיירת הדייגים הסמוכה שאפשר היה להגיע אליה בשייט אבל מהר מאוד נרגעתי כי אכלתי עוגה טעימה.

נסענו לכיוון אגם קומו COMO וכשהיגענו לאגם היפהפה התחלנו לחפש לינה. כל בתי המלון והצימרים על שפת האגם שראינו היו מלאים עד אפס מקום הייתה אפשרות של לינה של ארבעתינו בחדר אחד של זקנה שמשכירה את דירתה אבל האפשרות הזאת נפלה לאחר לבטים קלים. המשכנו לחפש ולנסוע על שפת האגם בסימטאות צרות מאוד כך שאין אפשרות לשתי מכוניות לעבור ברחוב זה, שאלנו אשה במלון והיא אמרה לנו שאין סיכוי למצוא משהו פנוי בעונה חמה זו על שפת האגם ויש לעלות למעלה להרים ולהיתרחק מהמרכז ואז יש יותר אפשרויות.

כל מלון שראינו אמרו לנו שנישאר רק חדר אחרון בשום מלון לא היו שני חדרים פנויים כך שחשבנו שבאמת מלי ואני נישן יחד וחיים ומאיר ישנו יחד אף הם.

חיפשנו לינה כבר קצת לחוצים כי התחיל להחשיך מעט אף שהשמש שוקעת כאן מאוחר מאוד, בערך בשעה תשע כבר מתחיל להחשיך מאוד.

טיילנו ושמענו תיזמורת מנגנת ג'ז וזמרת שרה מאוד יפה הלכנו לכיוון הלהקה ונהנינו משירה.

נסענו מציריך ללוצרן ושם כבר החנינו בחנייה מסודרת שם ניצלנו את השירותים של החנייה אליהם ניכנסנו עם כרטיס החנייה.

בלוצרן טיילנו בגשרים העתיקים בהם מוצגות תמונות משולשות מקוריות של אמנים מהמאה ה- 16 או ה- 15.

האכלנו את הברבורים שעל הנהר היפה, היה אחד עם תיספורת יפה כמו מוהיקן ג'ינג'י עם מקור אדום.

בכיכר העיר הצטלמנו ליד חזיתות בתים מצוירות יפות מאוד

מלוצרן רצינו לנסוע לאינטרלאקן והיתברברנו ביציאה לא הצלחנו להבין איך יוצאים לכיוון אינטרלאקן אז שאלנו איש שעמד בחנייה צדדית עם רכב טויטה כסופה שלא דיבר אנגלית כלל

ניסינו להסביר לו שאנחנו לא יודעים איך לנסוע לאינטרלאקן ובסוף הוא אמר לנו לנסוע אחריו הוא נוסע לשם, זה היה מדהים ובלעדיו היינו מאוד מתקשים למצוא את הכיוון הנכון.

בדרך לאינטרלאקן ראינו אגם יפיפה מוקף הרים גבוהים וירוקים עצרנו להיצטלם

התחלנו לחשוב על לינה ואז התחיל לרדת גשם חזק בכפר לאנגן ליד האגם עם המפלים. עשינו חיפושים נירחבים בעיירה עברנו מצימר לצימר המלון היה בתפוסה מלאה כי הייתה קבוצת תיירים בצימר עם החזיר השירותים היו בחוץ אז לא רצינו להישאר שם, ראינו צימר של בעלת הקפה בכפר אבל השירותים המשותפים לא מצאו חן בעינינו לבסוף לאחר חיפושים חוזרים ונישנים חזרנו לבית הקפה ולקחנו את הצימר של פיה מבית קפה ביז'ו במחיר של 90 פרנק לזוג בחדר עם מקלחת משותפת.

אצל פיה בית העץ היה חורק מאוד אבל הנוף מהחדר היה לכיוון ההרים המפל והאגם והיה מדהים. הוצאנו את שולחן העץ מחדר של מלי ומאיר ועשינו ארוחת ערב עם לחם שכמעט ולא מכרו לנו כי המאפיה ניסגרה דקה לפני שהגענו אבל מאיר ביקש מבעל הבית והוא פתח לו שלא כמו העובדת הבחורה הצעירה שלא רצתה לפתוח

לאחר מפלי הריין נסענו לעיירה סמוכה שאפהאוזן טיילנו מעט בעיר העתיקה לאחר מאמצים רבים במדחן של העיר שבלע לנו מטבעות כי דחפנו אותן לחור הלא נכון של שטרות ורק לאחר שהיסתכלנו על גבר מקומי חתיך  לאיזה חור ואיך צריך להכניס הבנו שפישלנו.

טיילנו בעיר ושמענו תיזמורת ילדים שניגנה בכיכר העיר העתיקה.

הסתובבנו לא מעט בעיירות הסמוכות לציריך ולא מצאנו צימר. שאלנו אנשים ברחוב ובחנויות דלק כמו YELLOW האנשים היו מאוד נחמדים ותמיד יצאו מגדרם לעזור לנו

לא כולם דוברי אנגלית טובה אבל תמיד הבנו ואפשר היה להיסתדר.

באחת העיירות הסמוכות לציריך DORF פגשנו אדם מבוגר שנראה חתיך מאוד ואינטלגנט דיבר אנגלית טובה מאוד שאמר כי בכפר או שכונה זו אין צימר זה הכל בתים פרטיים וגם אין בסביבה הקרובה

האיש כיוון אותנו לאזור מסויים של עיירות סמוכות לכיוון צימר אפשרי ובדרך ראינו מלו קטן רצנו לשאול אם יש חדר ומה המחיר אמר לנו הפקיד שהמלון מלא עד אפס מקום והמחיר שלהם ללילה הוא 190 פרנק שוויצרי. הוא היתקשר בשבילנו לעוד מלון וגם הוא מלא אז כיוון אותנו לעיירה סמוכה למלון שנשארו שם שני חדרים אחרונים במחיר של 120 פרנק. נסענו לכיוון וכבר מתחיל להיות לחוץ ומחשיך מעט בגלל העננים הכבדים שכיסו את שמיים כל היום.

מזג האוויר היה מדהים לא קר ולא חם ולא מסנוור מקרינה פשוט אידאלי

בדרך למלון ראינו בית עם שלטים של מסעדה ועוד שלטים עליו חשבנו לשאול אם הם יודעים על צימר הלכנו עם מאיר לכוון המסעדה QN ושתי נשים בלונדיניות חתיכות לא צעירות  רצו לעזור לנו היות והן לא ידעו בעצמן על המקום הנוכחי

לאחר שהנשים שאלו את העובד הצעיר במסעדה הוא אמר לנו שיש רק חדר אחד פנוי ענינו לו שזה לא מספיק טוב לנו כי אנחנו  שני זוגות ואז הוא אמר רק רגע אני מתקשר וכבר חוזר עליכם

חיכינו לו דקה ולאחר שהטלפון הנייד שלו צלצל הוא אמר לנו שבסדר יש שני חדרים

המחיר שלו 100 פרנק ללילה ללא ארוחת בוקר ביקשנו לראות את החדר הוא הוביל אותנו לכניסה ניפרדת שם עלינו לקומה השלישית הפרטית עם שלט PRIVATE היתברר שאלו חדרים פרטיים של בעל המקום שלא נימצא

החדרים היו מדהימים מאובזרים עם שטיחים פרסיים ריצפת פרקט וזכוכיות כפולות חימום מרכזי, מטבחון מקלחון עם סבונים שיש להם ריח נהדר ( שמפו בירה)

גילינו שיש בחדר מכונת כביסה ומייבש ומיד חשבנו על כביסה שלנו

שמנו כביסה ולאחר מכן שראינו שהבר למטה הוא מאוד פופולרי ואקסלוסיבי כי ראינו את האנשים עם החליפות ונשים יפות במכוניות מרצדס שחורות מגיעים לבר החלטנו ללכת לשתות בירה בבר.

היום הראשון נחתנו במינכן ושכרנו רכב מקסים מרווח, בעיירה WENIGEN מצאנו צימר חמוד על הדרך לאגם בודנזה 50 יורו לזוג ללילה, בעלי הצימר הם חקלאים בעלי רפת פרות חולבות עובדים קשה. בשטח שלהם היו כמה עצי דובדבן ואכלנו מהם ביום למחרת.בערב יצאנו לפאב ותכננו את הנסיעה של מחר 

נסיעה למפלי הריין , שאפהאוזן וגם ציריך

היום השני

יצאנו לדרך מצימר של אלואיז לאחר ארוחת בוקר שהיא הביאה על מגש בבוקר  

נסענו לכיוון מפלי הריין עם עצירות לקניות בסופרים

במפלי הריין טיילנו לאורך הגשר נדהמנו מעוצמת הנהר וירדנו רגלית לשתות קפה בבית קפה עם תצפית מרהיבה על המפלים

לאחר הקפה עם קצפת עשינו שייט לסלע  בלב הנהר אשר ספינה מורידה שם את התיירים ועלינו במדרגות תלולות מאוד לפסגת הסלע שם נפעמנו מעוצמת הנהר והרסס העצום שמועף לכל עבר לאחר צילומים והיתרשמות חזרנו בספינה שמביאה את התיירים וגם מחזירה אותם כשהם מוכנים לחזרה.

מצורפת תמונה של המפלים.